החלטה בתיק עב"ל 42596-09-11

השופטת לאה גליקסמן

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוסף יוספי ונציגי הציבור מר שלום שגב והגב' שרית חן; ב"ל 26151-05-10) מיום 3.8.11, אשר קיבל את תביעת המשיב והכיר בפגיעה בידו כתאונת עבודה כאמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן- החוק). כמו כן השית בית הדין על המבקש (להלן- המוסד) הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 2,500 ש"ח. במסגרת הבקשה מבקש המוסד לעכב את זימונו של המשיב לוועדה הרפואית לקביעת דרגת נכות.

הרקע לבקשה :

2.         המשיב, יליד 1948, הינו הבעלים היחיד של חברת ניקו מוטו 2005 בע"מ (להלן- בית הספר לנהיגה), במסגרתה שימש כמורה יחיד לנהיגה על אופנוע ורכב פרטי. לטענת המשיב, ניהל באופן שוטף את ענייני בית הספר לנהיגה, תוך הסתייעות באשתו, אשר שימשה כמנהלת אדמינסטרטיבית, ובעובדת נוספת. בנוסף ציין המשיב כי היה עסוק רוב ימות השבוע בהוראת הנהיגה ובניהול שוטף של העסק, לכן, ביצע את העבודה מושא התובענה בבית הדין האזורי ביום שבת בביתו. לגרסת המשיב רצה לבנות עבור העסק מעין במה, אשר תוצב מחוץ לעסק ותשמש לחנייה עבור האופנועים של העסק. לצורך בניית הבמה נטל את משחזת הזווית והחל לנסר את העץ, ו"דיסק" המשחזת קפץ וגרם לחתך עמוק בשורש כף ידו השמאלית. לאחר שנפגע הובהל המשיב לבית החולים ועבר ניתוח לחיבור הגידים והעצבים בידו.

3.        על רקע האמור הגיש המשיב למוסד בקשה להכיר בפגיעה בידו כתאונת עבודה על פי החוק. ביום 15.11.09 דחה פקיד התביעות שבמוסד את תביעת המשיב מן הטעם שהתאונה לא אירעה במהלך עיסוק במשלח ידו של המשיב אלא בעיסוקו לצרכיו הפרטיים.

4.        המשיב הגיש לבית הדין האזורי תביעה במסגרתה ביקש כי הפגיעה בידו  תוכר כתאונת עבודה. בית הדין קיבל את תביעתו של המשיב. בית הדין קבע כי לאור העובדה שמדובר בעובד עצמאי, נטל ההוכחה המוטל עליו מוגבר, ועליו להוכיח הן כי התאונה ארעה תוך כדי עיסוקו והן כי התאונה ארעה עקב עיסוקו, כאשר המבחן שנקבע לצורך כך הוא האם נפגע בעת שעסק בדבר שסביר היה שיעשה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו. בית הדין האזורי קיבל את גרסתו של המשיב לפיה נפגע עת עסק בבניית במה עבור עסקו, בהסתמך על עדותו ועדות רעייתו אשר על פי קביעתו היו מהימנות. לעניין זה נקבע כי עדות רעייתו של המשיב חיזקה וביססה את גרסת המשיב, לפיה היה נוהג לעבוד בשבתות לפי הצורך, תוך ביצוע פעולות שונות, למען קידום בית הספר לנהיגה שבבעלותו. בית הדין הסתמך על ראיות נוספות שהובאו בפניו כדוגמת תרשים הבמה אותה ביקש המשיב לבנות, תמונות של העסק ודרכי הגישה אליו ותמונות של כלי העבודה הרבים העומדים לרשותו של המשיב בביתו.

5.        בית הדין ציין את הפסיקה לפיה יש לתת משקל מיוחד לאנמנזה וקבע כי המידע אותו מסר המשיב לרופאיו מקיים את דרישות הפסיקה; המשיב מסר לרופאיו את המידע הרלוונטי הנדרש לשם מתן הטיפול הרפואי הנכון לפיו נחתך בידו מה"דיסק". בהקשר זה דחה בית הדין את טענת המוסד לפיה היה על המשיב לפרט בזמן אמת, שעה שהגיע עם חתך עמוק בידו המדממת, כי נפצע במהלך בניית במה לעסק, וקיבל את טענת המשיב כי מדובר בדרישה בלתי סבירה לאור חומרת הפציעה ומצבו הכללי של המשיב. בית הדין קיבל את גרסת המשיב לפיה פנייתו למוסד לתשלום דמי תאונה נעשתה בחפזון לאחר עצה שקיבל ממנהל החשבונות שלו, וזאת כדי לעמוד במועד הקבוע בחוק (90 יום), וקבע כי אין בפנייתו של המשיב למסלול דמי תאונה כדי לשלול את גרסתו. 

6.         לאור האמור, בית הדין קבע כי המשיב עמד בנטל המוגבר המוטל עליו בהוכחת התאונה כקשורה למשלח ידו כאמור בסעיף 79 לחוק, בשים לב להיותו עובד עצמאי שנפגע בביתו ביום שבת. בשולי הדברים ציין בית הדין את העובדה כי מדובר במקרה בעל נסיבות ייחודיות, אשר אין לגזור ממנו מסקנות מרחיקות לכת לפיהן מדובר בכיסוי ביטוחי גורף לעובדים עצמאיים, כנטען על ידי המוסד; המשיב נהג לעבוד בביתו ובעסקו גם בימי שבת, לאור עיסוקו בהוראת נהיגה בימים א'-ו', כדי לשפר ולקדם את העסק ובשים לב לתחרות העסקית הקשה שנכפתה עליו בתקופה הרלוונטית; העבודה אותה ביצע המשיב רלוונטית לקידום עסקו ומשלח ידו  כעצמאי; אין לצפות מבעל עסק שיעסוק רק בהוראת הנהיגה ונהיר כי עליו לבצע עוד מלאכות הנדרשות לקידום עסקו, כמו פרסום ושיווק, וכאשר התחרות קשה לעתים מבצעים את המלאכות הנוספות במו הידיים. בית הדין לא התערב בעניין הגבלת פרק הזמן לתשלום דמי הפגיעה למשיב, מן הטעם שהדבר נתון לסמכותה של הועדה הרפואית שתדון בעניינו של המשיב. כמו כן קבע בית הדין כי אין למנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין האירוע למצבו הרפואי של המשיב.

הבקשה וטענות הצדדים:

7.         המוסד הגיש ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 21.11.11 ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שבפנינו.

8.         המוסד טוען כי סיכויי הערעור טובים. לטענתו, טעה בית הדין בכך שקבע כי המוסד לא פירט די בדבר סיכויי הערעור, שעה שהערעור צורף לבקשה וממנו עולות בבירור טענותיו אף בעניין זה; התאונה שאירעה למשיב אינה פגיעה בעבודה, שכן מדובר במורה נהיגה שנפגע בשבת במסגרת פעולה שאינה קשורה לעבודתו; בית הדין התעלם מכך שגרסתו של המשיב לעניין הפגיעה בעבודה עלתה לראשונה 8 חודשים לאחר האירוע ומכך שהגיש תביעה לדמי תאונה 3 חודשים לאחר קרות האירוע, במסגרתה טען שנחתך ממסור חשמלי בביתו בשבת; בית הדין טעה בכך שנתן משקל לעדות רעיית המשיב שכן היא לא נכחה באירוע; קביעת בית הדין כי יש לדחות את בקשת המוסד מאחר ומדובר בפסק דין המקנה זכויות סוציאליות מוטעית; השיקול להגשת הבקשה אינו כספי, אולם אין זה ראוי לזמן את המשיב לדיון בוועדה רפואית, שעה שתלויה ועומדת שאלת היותו נפגע בעבודה בבית דין זה; זימונו של המשיב לוועדה טרם הכרעה בערעור עשוי להביא להחלטות סותרות של בית דין זה ושל הוועדה או לכך שהחלטת הוועדה תהפוך לתיאורטית וחסרת נפקות; זימון לוועדה אינו עניין טכני בלבד וכרוכות בו עלויות כספיות רבות הממומנות מכספי הציבור; זכויות המשיב לא תפגענה אם יעוכב זימונו לוועדה עד אשר תינתן החלטה בערעור, שכן דיון בוועדה יכול להיערך גם לאחר מתן פסק דין בערעור, והמשיב יקבל גמלה רטרואקטיבית מהמועד הרלוונטי, לפי קביעת הוועדה;  לעניין מאזן הנוחות, הנזק הצפוי למוסד אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל הערעור יהיה גדול מהנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור יידחה. עם זאת, המוסד הדגיש כי הבקשה לא הוגשה בשל החשש שהמוסד לא יוכל להיפרע מהמשיב, ככל שהערעור יתקבל.

9.         המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים; ההלכה היא כי צד הזוכה בדין זכאי לממש את זכייתו וליהנות מפירותיה. הלכה זו מקבלת משנה תוקף שעה שמדובר בפסק דין המקנה זכויות סוציאליות מכוח חוק הביטוח הלאומי; סיכויי הערעור נמוכים ביותר, אם בכלל, שכן מדובר בפסק דין מנומק ומפורט כראוי, המבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, שבהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב; גם אם יחליט בית דין זה כי קיים ספק באשר להרמת נטל ההוכחה המוגבר, הרי בתחום הביטחון הסוציאלי, נוהגים בתי הדין לפרש את החוק פירוש רחב, כך שספק פועל לטובת המבוטח; המוסד לא הצביע ולו על טעם ממשי אחד לפיו הנזק שיגרם לו יהיה גדול מהנזק שיגרם למשיב אם יעוכב ביצוע פסק הדין; הנזק שעלול להיגרם למשיב, אם ביצוע ההחלטה יעוכב והערעור יידחה הינו רב ומשמעותי, נוכח העובדה כי יחלוף זמן רב עד שיקבל המשיב כספים כלשהם; המשיב חסר פרנסה שכן סגר את עסקו לצמיתות בעקבות האירוע; המשיב יליד 48 וכל עיכוב נוסף הינו משמעותי עבורו נוכח גילו ומצבו הרפואי הלא פשוט; המוסד לא הראה כי קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

הכרעה:

]10.      הלכה פסוקה היא כי הזוכה בפסק דין זכאי ליהנות מפרי זכייתו באופן מיידי, והגשת ערעור שלעצמה אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יוענק בכפוף לכך שיתקיימו שני תנאים מצטברים - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים (ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ - שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178; רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', לא פורסם, ניתן ביום 19.11.00). מאזן הנוחות נבחן על פי הערכת הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין, אל מול הנזק שייגרם למשיב ככל שיעוכב הביצוע.

11.       לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בהיבט של סיכויי הערעור- פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות שנקבעו על פי הערכת בית הדין את מהימנות המשיב ורעייתו, ובקביעות מסוג זה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. בהיבט של מאזן הנוחות-  המוסד לא עמד בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות מצדיק היענות לבקשתו וכי יהא קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל שערעורו יתקבל. כאמור, המוסד הדגיש כי הבקשה לא הוגשה בשל חשש שלא ניתן יהיה להיפרע מהמשיב אם הערעור יתקבל; הנזק של העלות הכרוכה בכינוס ועדה רפואית נמוך מהנזק שייגרם למשיב בעיכוב קבלת הגמלה המגיעה לו, ככל שייקבע על ידי הוועדה הרפואית כי תוכר לו נכות המזכה בגמלה. לאור האמור, לא מצאנו כי יש הצדקה לעכב את זימון המשיב לוועדה רפואית. גם אם זימון זה כרוך בעלויות מסוימות, איננו סבורים כי ייגרם למוסד נזק ממשי כתוצאה מכך, המצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין.

12.       סוף דבר - הבקשה נדחית. המוסד ישלם למשיב את הוצאות בקשה זו, בסכום של 1,500 ש"ח. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה למוסד, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ‏ז' טבת תשע"ב (‏2 ינואר, 2012) בהיעדר הצדדים.